בדרך כלל הוא מאובחן כמרפק טניס (lateral epicondylitis) או כמרפק גולף (medial epicondylitis). מקורו בעומס מתמשך על השרירים והגידים של הזרוע, בהרמת משקל כבד מדי, בחולשת שרירים ובפעולות שחוזרות שוב ושוב: שטיפת כלים, חיתוך ירקות או בשר, הקלדה, או אחיזה לא נוחה של הסמארטפון.
כשאחיזה פשוטה הופכת לכאב

הכאב, עמום או חד, מתרכז בגידים ובשרירים שמיישרים או מכופפים את האצבעות. במרפק טניס הוא בצד החיצוני, במרפק גולף בצד הפנימי. הוא מחמיר בסיבוב כף היד ובכיפוף המרפק, ויכול להקרין לאמה ולכף היד.
כשיש גם לחץ על עצב, מופיעים נימולים ותחושת זרמים. ככל שהמצב מחמיר, טווח התנועה מצטמצם, קשה להחזיק חפצים ולכופף או ליישר את הזרוע, ולעיתים היד כמעט מושבתת. הכאב פוגע בשינה, בעבודה ובנהיגה.
עומס קטן שחוזר אלפי פעמים
לאורך היום אנחנו מכופפים את האצבעות שוב ושוב כדי להחזיק צלחת, טלפון, הגה, עכבר, תיק או שקיות. רוב הזמן לא מרגישים בזה דבר, ולכן גם לא שמים לב כמה כוח וסיבולת השרירים נדרשים לפעולות האלה.
כשהעומס מצטבר, הגידים והשרירים נשחקים: נוצר חיכוך יתר, האזור מתחמם, מופיעים מיקרו־קרעים, התכווצויות ודלקת. שרירים חזקים, גמישים ובעלי סיבולת עומדים בעומס הזה טוב יותר, ולכן פעילות גופנית מסודרת מורידה משמעותית את הסיכון להיפצע מפעולות היום־יום.
לטפל במרפק, ולחזק גם את מה שסביבו
כאבי מרפק שכיחים מאוד. הטיפול מתמקד באזור הכואב, ולצידו מחזקים שרירים ורצועות מקומיים וגם רחוקים יותר לאורך הזרוע, כי לא פעם מקור העומס נמצא הרחק מהנקודה שכואבת.
מאיפה הכאב באמת מגיע
כאב דומה יכול להגיע ממקורות שונים, וכל מקור דורש טיפול אחר. לכן הפגישה הראשונה מתחילה באבחון: בודקים אם הכאב בם במרפק נובע מעומס, מחולשת שרירים, מכיווץ יתר, מהמפרקים או מהעצבים. רק אחר כך בוחרים טיפול, ויוצאים עם הנחיות להמשך בבית.



